יום שני, 17 בדצמבר 2012

בּוּבּה בשתי שפות

חשוב לי שבּוּבּה ידע עברית.
אני אמנם מצרה על כך שהעברית שלו ככל הנראה לא תהיה עשירה מספיק על מנת לומר שהוא שרוי בשרעפים או פוכר באצבעותיו או מכרסם פכסמים, אבל מקבלת את זה.
מה שחשוב לי הוא שהעברית שתהיה שגורה בפיו תהיה עברית טובה, נקיה, עשירה במידה.
קראתי מספיק דיונים אינטרנטיים על מנת לדעת שזה לא דבר מובן מאליו.
ובכל זאת, עוד לא הספקתי להתרגל לפלא שבּוּבּה מתחיל לדבר, וכבר התחילו התהיות, מה ואיך לעשות.


בשנתו הראשונה היתה לבּוּבּה מטפלת ישראלית. לא ברור מאיפה נחת אלינו מזלנו הטוב שהיא הגיעה אלינו, בחורה מתוקה ומצחיקה וסובלנית שבּוּבּה אהב בכל מאודו.
וכך, החיים היו פשוטים: כולם דיברו עברית ארצישראלית מצויה, חוץ מבּוּבּה שהקשיב בעיון.
משעזבה המטפלת הראשונה, הכרנו בכך שככל הנראה לא יתמזל מזלנו בשנית, ומצאנו לבסוף מטפלת חדשה שאיננה דוברת עברית.
אף היא מתוקה וסובלנית ,וגם אותה בּוּבּה מאוד אוהב. גם לה הוא מקשיב, אלא שעכשיו יש לו גם מה לתרום לשיחה:

בהתחלה, כל המילים באמת היו בעברית. בקבוק, עגלה, גבינה, עגבניה. והמטפלת מצדה, גם ידעה לזהות אותן.
כּדוּר, למשל, היה תמיד דָּה-דָּה.
יום אחד, אני רואה את בּוּבּה אץ לעברה עם כדור בידו ואומר לה:
"בּוֹ."
וכך, כשהיא משחקת איתו הכדור הוא בּוֹ, וכשאנחנו משחקים איתו, הכדור הוא דָּה-דָּה.
הייתי יכולה לחיות לא רע עם הסטטוס קוו הזה, אבל הרי מדובר בילד פצפון, וכך הוא החל להשתמש גם איתי במילה בּוֹ.
אז כל פעם מחדש אני מרגישה שאני צריכה להזכיר לו: "יפה שלי, זה  כָּ-דוּר. כָּאאא-דוּוּוּוּר. כָּ-דוּר.", כך עד שהוא מתרצה:
"דָּה-דָּה".

ואז התחלתי לשים לב, שעברית הינה תובענית יותר כלפי פעוטות יגעים, כי רוב המילים הן בעלות שתי הברות לפחות, בעוד שבאנגלית סוגרים עניין עם הברה בודדת:
רכבת, לעומת Train, מטוס לעומת Plane.
מסיבה דומה, פופולרית יותר אצלו המלה בעברית למים, והוא (עד כה) דבק בגרסא העברית לאוֹר ולכּוֹס בהעדר יתרון לשפה האנגלית.
כך אני מוצאת את עצמי במאבקים קטנים מהסוג שלא צפיתי:
האם לקרוא לציור סירה או אניה? כי הוא יעדיף את Boat אבל את אניה הוא כבר מכיר מהשיר...
הנקודה היא, שעוד לא הבשיל אצלו אוצר המילים, ואני מרגישה חריפות עד כמה חשוב להקפיד על העברית, וזאת על אף שגם אני וגם אביו מדברים אליו וביננו עברית בלבד.
מה יהיה כשהעולם באנגלית יהפוך משמעותי עוד יותר בחייו?

אז אמרתי שאני רוצה שהעברית שלו תהיה עשירה.
ואני מבינה שהוא לא עשוי מזכוכית, וכמו שהוא למד את המילים שהוא כבר יודע, כך הוא גם ילמד עוד הרבה הרבה חדשות.
אבל כשצפינו בנהר ועליו שחפים שהתנודדו אנה ואנה על פני המים, הצביע גמדי אליהם וקבע: "גָּע-גָּע".
התבאסתי לתקן אותו: הוא היה כל כך מרוצה, ובבירור הדבר שלפניו עונה על כל הקריטריונים של ברווז שהוא מכיר.
ואמא שלו בתמורה אומרת לו מה? "יפה שלי, זה לא ברווז. זה שָחף. שָאאא-חף. נראה לך כמו ברווז, אבל לא ברווז."
זה לא שכל יום מחדש הוא רואה שחפים או שומע עליהם, אז מה הוא יבין מהמשפט הזה?

אחת הסיבות שאני ממשיכה היא כי אני רואה שהוא דווקא מבין המון, וזה לא מפסיק להפתיע אותי.
יום אחד לפני מספר שבועות ממש השתנקתי ברגע שבו המטפלת שאלה אותו: "?do you want grapes" וגוזלי הסתובב אליה בציפיה ואישש: "עָ-נָה".
אך אני כן תוהה לפרקים איך שתי השפות האלו מתגבשות בתוכו.
אני חושבת שהוא מבין שהן נפרדות, כי הוא מבין שיש לאותו מושג צלילים שונים, ואנשים שונים משתמשים בצלילים השונים.
אבל הוא עצמו, משתמש בכל מה שיש ברשותו.
אם הוא ירצה לקום מהכסא הוא יכריז: "אפּ!" וכשהוא לא רוצה יותר לאכול הוא מודיע נחרצות: "נוֹ-מוֹ".
ומצד שני, הוא יודע שלפני שיוצאים שמים על כפות הידיים גָּ-גָּט (כפפות. נהיה כבר ממש קר בחוץ), וכשחוזרים, קוראים למקום אליו חזרנו הבּיתה.

בגלל ששתי השפות חיות בתוכו, לעת עתה באופן אורגני, אנחנו גם נותרים עם יצורי ביניים:
מינקותו, כיניתי מוצצים בשם "מוצצי". אני לא יודעת מה גרם לי לעשות את זה, אני בדרך כלל לא ממש מחבבת את י' החיבה או איך שלא קוראים לזה.
באנגלית, השם המקובל כאן הוא dummy. אישית, הייתי מעדיפה את הגרסא האיטלקית צ'וּ-צ'וּ, אותה שמענו מאמא של חבר.
בּוּבּה שקל את האפשרויות ובסוף החליט:
"דָּמבּוֹ".
וזהו, זו מילה. היא חלק (חשוב מאוד) מאוצר המלים שלו, והיא תקנית ושרירה וקיימת.
לדידו, אנחנו יכולים להשתמש במה שאנחנו רוצים, כל עוד אנחנו מביאים לו את הדָּמבּוֹ שלו.

  

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה