רשומות בדרך כלל נכתבות בלשון עבר: הלכתי לפה, עשיתי כך, ראיתי את זה.
אבל לפעמים אני חושבת שאחד הימים הכי כיפיים בחופשה הוא היום שלפניה, והבוקר של לפני סוף השבוע הוא ללא ספק מתוק הרבה יותר מאחר הצהריים שסוגר את הסופ"ש.
היומוּלדת של צימו קרב ובא, ואני מצפה לו עד מאוד.
אז רוב התמונות ברשומה אמנם יהיו מהיום עצמו, אבל הדברים נכתבים בערך שבוע לפני, עוד מהזמן הזה של הציפייה.
אז רוב התמונות ברשומה אמנם יהיו מהיום עצמו, אבל הדברים נכתבים בערך שבוע לפני, עוד מהזמן הזה של הציפייה.
אנחנו אוהבים לעשות עניין מימי הולדת. הכללים הם פשוטים:
אחד, לוקחים יום חופש ביום המיועד, וזה מאיתנו שאין לו יומוּלדת מתכנן יום כיפי עבור שנינו, שכולל לעשות משהו מעניין ביחד, ולאכול דברים טעימים.
שתיים, זה מאיתנו שאין לו יומוּלדת גם אופה עוגה, ומקשט אותה בטוב טעם, וגם תולה בלונים על הקיר.
אני מאוד מאוד אוהבת את המסורת הזו, וחלק מהסיבה הוא כי גם כשתורי לתכנן אני מתרגשת.
למעשה עכשיו כשאני חושבת על כך, כנראה אפילו מתרגשת יותר מאשר ביום ההולדת שלי: גם לבחור פעילויות כיפיות, גם להנות מיום עם בן הזוג, וגם לא להזדקן בשנה. הכי טוב!
הרשומה הזו תתמקד בחלק הראשון, ללא ענייני עוּגות.
אני רק מוכרחה לציין שהמילה עוגות היא אחת המילים האהובות עלי בשפה העברית. לא בגלל המשמעות (שגם היא אהובה עלי מאוד), אלא בגלל הצורה, הצליל. זו מילה שמחה.
בכל אופן, חזרה לענייני פעילויות יומוּלדת:
השנה עלתה המחשבה ללכת לסדנא כלשהי, ליצור משהו. אבל באותה נשימה, הבחור סייג:
בישול לא מלהיב אותו, הוא לא רוצה לסרוג, איננו מעוניין לקשט קאפקייקס.
מה כן?
סדנאות שוקולד נראו כמו אופציה בטוחה ומבטיחה (ואני מביאה את הקישורים למקרה שמשהו יהיה רלוונטי למי מכם).
סדנת יצירת פסיפס גם עלתה כאופציה, כי שנינו מאוד אוהבים את התוצרים, ואף פעם לא התנסינו ביצירה בעצמנו.
אבל מה שהבחור ממש חשק בו הוא משהו שכולל עיסוק במתכת: לא פיסול בבצק מתכת, אלא משהו שכולל כבשן ויציקות ומתכת נוזלית.
ניתן לומר שאין הרבה פינות רחוב בהם סוחרים פותחים כבשן ומציעים לעוברי אורח להתחיל להתיך מתכות.
אבל גם כאן, עלו כל מיני אופציות, כמו צפייה ביציקת פעמונים בחברה העתיקה ביותר בבריטניה שגם ייצרה את הביג-בן.
אבל גם כאן, עלו כל מיני אופציות, כמו צפייה ביציקת פעמונים בחברה העתיקה ביותר בבריטניה שגם ייצרה את הביג-בן.
אבל אף אחת מהסדנאות הללו לא התאימה: רובן נערכות בשבת, כך שהן לא רלוונטיות בכלל.
הן גם יקרות להחריד ובעיקר, כל מה שבדקתי היה מלא עד אפס מקום. כי בחודש שכולו חגיגות, בדיעבד לא מפתיע שסדנאות כאלו יהיו פופולריות.
חיפושי ברחבי הרשת כללו גם ביטויי "הכינו במו ידיכם" וכך נתקלתי בקישור שמזמין אותך להכין אוטובוס אנגלי בעצמך.
בגלל האובססיה של בּוּבּה לאוטובוסים, נכנסתי לקישור בעניין וגיליתי שמדובר בדגם קטן להרכבה עצמית.
נדלקה לי נורה.
אין מקום בסדנאות מודרכות? אין בעיה.
אארגן לצימו סדנא תוצרת בית.
אבל מה נעשה?
אספר לכם קודם מה פסלתי, אם כי חלק מהדברים ממש בצער רב.
מצאתי ערכה חמוּדה ביותר לבניית רובוטים המופעלים סולרית. למרבה העוגמה, הביקורות על האיכות היו קטלניות וויתרתי.
מצאתי ערכה שנראתה כמו הדבר המושלם: יציקה והטבעה של מטבעות זהב משוקולד.
לא רק שהבחור יוכל להגשים את חלומותיו להתיך זהב (נו, מספיק קרוב) גם חנוכה מעבר לפינה. מה יותר מתאים?
גם כאן, התבאסתי לגלות שהרעיון מבטיח יותר מהביצוע. ממש ציער אותי לקרוא את הביקורות שסיפרו על ילדים שכל כך ציפו וקיוו לצעצוע הזה, והוא פישל.
החלטתי לדלג, לפחות להפעם, על אריזה מבטיחה לגידול ירקות בצבעים זרחניים, כולל גזר סגול ועגבניות מפוספסות.
הביקורות היו חצויות, וגם לא ידעתי איפה אני אאחסן את העציצים ואם הם יקבלו מספיק אור בבית. יותר מדי דאגות.
שמחתי למצוא גם ערכות ליצירת פסיפסים. סימנתי אותן כאופציה ליום אחר. כי בשלב הזה, כבר מצאתי את מה שחיפשתי:
מצאתי ערכה לבניית מנוע. כמו המנוע שיש באוטו, רק בקטן, ופועל על בטריה חשמלית.
אני יודעת שצימו מעולם לא התעסק עם מנוע עם הידיים, אבלל תמיד כשהיינו מביאים את האוטו שהיה לנו למוסך (לשמחת המוסכניק שלנו, זה היה המון פעמים) צימו היה מתעניין בכל מה שקורה עם הברגים והשסתומים.
אז חשבתי ששנינו נהנה מחווית ההרכבה, והביקורות החיוביות ציינו שעבור רוב אלו שעברו את גיל 10, וכמה שעדיין לא, ההרכבה לקחה משהו כמו 3 שעות.
(ההרכבה אכן לקחה משהו כמו 3 שעות. אני ממליצה בחום על הפעילות הזו גם להורה וילד! הבניה היא כיפית, לא מאוד מסובכת, והתוצאה הסופית עם כל הבוכנות שזזות והנוריות שנדלקות (בתור מצתים) היא מאוד מאוד מגניבה)
(ההרכבה אכן לקחה משהו כמו 3 שעות. אני ממליצה בחום על הפעילות הזו גם להורה וילד! הבניה היא כיפית, לא מאוד מסובכת, והתוצאה הסופית עם כל הבוכנות שזזות והנוריות שנדלקות (בתור מצתים) היא מאוד מאוד מגניבה)
לארוחת הצהריים אני מתכננת להזמין מקומות ביאוואצ'ה.
תראו, יש בלונדון המון מסעדות טובות. המון. ברובן לא היינו אף פעם.
יש כאלו עם יותר אפשרויות צמחוניות לצימו, יש כאלו שמגישות אוכל אסייאתי אותנטי יותר.
אבל אני לא יכולה שלא לחזור שוב ושוב ליאוואצ'ה, ששומרת באדיקות על האיכות כבר שנים. בשלב הזה, שבו כבר דגמתי חלקים נרחבים מתהפריט, אני יכולה להעיד שהכל טעים.
לא אכלנו שם אף פעם משהו שהיה לא טעים אפילו קצת.
אז נחזור ליאוואצ'ה.
תמיד יש שם שוקולדים ומקרונים, ושמחתי לפחות שלפחות בגלגול הנוכחי יש שם גם עוגות שוות ביותר.
התעלפתי מיופיה של עוגת הפרח, שהיתה אדומה מבחוץ אבל כולה שוקולד מבפנים, בתוספת מרכז עם רוטב פטל.
בשלב הזה, בתום האוכל, חשבתי להפתיע את צימו בסדנת שוקולדים. בערך.
בזמן שחיפשתי ערכות עשה-זאת-בעצמך, נתקלתי בערכה היפנית הזו, להכנת מחקים בצורה של שוקולדים.
מדובר בבצק יצירה בשם Fuwa Fuwa שמתייבש באוויר, והוא אמור להתקשות למן גומי רך. הערכה מגיעה עם תבנית שלוחצת את הבצק לצורה הרצויה, כולל קישוטים קטנים.
ראיתי גם ערכות כאלו ליצירה של סופגניות וסושי, ולהבנתי זה סוג של תחביב לנערות בנות 14.
צימו איננו נערה, וזה איננו יום הולדתו ה-14, והוא לא צריך מחקים בכלל, אבל אני חושבת שהוא יהנה מהסדנא הזו או לפחות מהבדיחה.
(בסוף הערכה לא הגיעה מהונג קונג בזמן אלא רק כמה ימים אחר כך. תמונות מהסדנא יבואו במועד אחר.)
מאחר שבשלב שבו נצא מהמסעדה כבר יהיה אחר-צהריים מוקדם, תכננתי עוד פעילות אחת אחרונה לפני שחוזרים הביתה להדלקת נרות משפחתית עם בּוּבּה.
(בסוף היה קר לי מדי בשביל לנסוע כל הדרך עד לפעילות האחרונה, במיוחד שמלכתחילה לא הייתי בטוחה לגביה. במקום הסתובבנו עוד קצת בסוהו, ולכן מה שקרה מעכשיו ואילך היה די ספונטני).
נכנסנו במקרה לחנות בשם GOSH, שהתגלתה כחנות לספרות מאויירת:
הקומה התחתונה כולה מוקדשת לחוברות קומיקס, אבל קומת הכניסה המרהיבה מלאה להתפקע בספרים שהם אולי מעניינים או לא, אבל בעיקר יפים יפים יפים.
התאפקתי לא לצלם כריכה אחר כריכה אחר כריכה, רק כי היה לי לא נעים.
(בסוף היה קר לי מדי בשביל לנסוע כל הדרך עד לפעילות האחרונה, במיוחד שמלכתחילה לא הייתי בטוחה לגביה. במקום הסתובבנו עוד קצת בסוהו, ולכן מה שקרה מעכשיו ואילך היה די ספונטני).
נכנסנו במקרה לחנות בשם GOSH, שהתגלתה כחנות לספרות מאויירת:
הקומה התחתונה כולה מוקדשת לחוברות קומיקס, אבל קומת הכניסה המרהיבה מלאה להתפקע בספרים שהם אולי מעניינים או לא, אבל בעיקר יפים יפים יפים.
התאפקתי לא לצלם כריכה אחר כריכה אחר כריכה, רק כי היה לי לא נעים.
אחר כך נכנסנו, לראשונה בחיינו, לחנות LIBERTY.
הכרתי את שמה של החנות, וגם ידעתי שהיא חנות לדברי יוקרה. הנחתי תמיד שהיא תהיה מהסוג של הרודס (אולי פחות ערסית) או סלפרידג'ס (אולי פחות פרקטית), אבל לא חשבתי לנסוע במיוחד כדי לראות.
עכשיו משנכנסתי, אני יכולה לומר בבטחה - איזה מקום מוזר.
הוא מוזר בגלל מבנה הבניין (קצת כמו כלא), ומוזר בגלל שהכל (כולל המעלית, מבפנים ומבחוץ) מצופה בעץ כבד, ומוזר בגלל הבחירה והסידור של הסחורה.
אישית, על אף שהבנתי שאני רשמית בחנות, לא באמת הבנתי:
זה הרגיש כמו מן מקום לא ברור ומוזר ומפתיע, כזה שאתה הרבה יותר מדי עסוק בלהבין מה קורה מכדי בכלל לחשוב על לקנות משהו.
חזרנו עייפים ושמחים.
בערב בבית, הדלקנו נרות עם בּוּבּה, סובבנו סביבונים, שרנו שירים, אכלנו מטבעות שוקולד (לא תוצרת בית).
יומוּלדת 34 שמח, צימו שלי.
הכרתי את שמה של החנות, וגם ידעתי שהיא חנות לדברי יוקרה. הנחתי תמיד שהיא תהיה מהסוג של הרודס (אולי פחות ערסית) או סלפרידג'ס (אולי פחות פרקטית), אבל לא חשבתי לנסוע במיוחד כדי לראות.
עכשיו משנכנסתי, אני יכולה לומר בבטחה - איזה מקום מוזר.
 |
| חנות. מה לא ברור? |
אישית, על אף שהבנתי שאני רשמית בחנות, לא באמת הבנתי:
זה הרגיש כמו מן מקום לא ברור ומוזר ומפתיע, כזה שאתה הרבה יותר מדי עסוק בלהבין מה קורה מכדי בכלל לחשוב על לקנות משהו.
 |
| אפשר להציע לך היפופוטם מעור? |
בערב בבית, הדלקנו נרות עם בּוּבּה, סובבנו סביבונים, שרנו שירים, אכלנו מטבעות שוקולד (לא תוצרת בית).
יומוּלדת 34 שמח, צימו שלי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה